תעלת בלאומילך הוא סרט קולנוע ישראלי קומי-סאטירי בבימויו של אפרים קישון משנת 1969. בסרט מוצג אדם מעורער בנפשו, בשם קאזימיר בלאומילך, הנמלט ממחלקה סגורה, גונב פטיש אוויר מעיריית תל אביב ומתחיל לקדוח, לפנות בוקר, בלב כיכר מוגרבי. שוטר מקוף, אינו מעלה על דעתו לשאול את בלאומילך לפשר מעשיו, אלא להפך, מסייע לבלאומילך ומשליט במקום סדר, שיאפשר לו להמשיך לחפור.
סביב החופר מתפתחת מהומה שלמה, בגלל הרעש וההפרעה לתעבורה, אך איש אינו מנסה לעצור בעדו. כל אנשי עיריית תל אביב והמשטרה, מעמידים פנים, כאילו כל המבצע היה מתוכנן על ידיהם, הכול מעדיפים להעמיד פנים, כאילו מדובר בפרויקט עירוני מתוכנן היטב, והתעלה במורד אלנבי ממשיכה להיחפר בדרך אל הים.
היחיד שמגלה את האמת, הוא פקיד בעיריית תל אביב, המציץ לתוך בקתתו של החופר ומגלה שם את פטיש האוויר מונח על המיטה ומכוסה בשמיכה. הוא מספר לממונים עליו ומפוטר מתפקידו. דווקא הוא, היחיד שמבין את המציאות, מוכרז כמטורף.
לבסוף, נפתחת "תעלת אלנבי" בטקס רב משתתפים, בליווי תזמורת ונציגי הממשלה, והכל מודים לראש העיר בעל החזון, שהפך את תל אביב ל"ונציה של המזרח הקרוב". בלאומילך, שנעלב מכך שלא קיבל הכרה לתרומתו בנושא, לוקח את פטיש האוויר ועובר לחפור בכיכר מלכי ישראל.
כמו בפוליטיקה, היחיד שאמר את האמת והודיע ש״המלך הוא עירום״, נזרק לבית האסורים ולעומתו, אלו ששיחקו את המשחק הפוליטי, המשיכו במרוץ. כמו בפוליטיקה מעשה מטורף, אך מזוהה כבעל פוטנציאל להכרה ולהצלחה, יקבל רוח גבית מן הפוליטיקאי, שכל האמצעים כשרים בעיניו כדי להגיע למטרה, פרסום ושליטה.
בשנים האחרונות אנו עדים לכך שהמציאות של הפוליטיקה, עולה על כל דמיון. פוליטיקאים לפני תקופת בחירות עושים את הבלתי ייאמן כדי לזכות במנדטים בבחירות וכל האמצעים כשרים. ראש ממשלה חלופי, שלום עם האמירתים, חל״ת לכל עובד לשנתיים ללא תמורה, בריתות בין יריבים פוליטיים, בניגוד להצהרות בחירות ועוד.
כמה יצירתיות כסף ומשאבים משקיעים פוליטיקאים, המשחקים בבני אדם כבכלי שחמט, כדי להשיג שליטה. גם הם שחקנים, בעולמו של אלוהים ובבוא יומם ירדו מגדולתם, מי בקול ענות גבורה ומי בקול ענות חלושה, כשחלק גדול ממעשיהם הפוליטיים, לוטים בערפל.